מערכת COL
|
יום ו' שבט ה׳תשס״ד
29.01.2004
האסטרונאוט והשליח
עיתון 'בקהילה' מפרסם ראיון עם הרב חיים צבי קוניקוב, שליח חב"ד ל'ספייס קואוסט' שבפלורידה על קשריו עם האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל אל"מ אילן רמון ז"ל.
"ברחבי העולם היהודי כולו היה אילן רמון לסמל. גם יהודי ארצות-הברית התגאו בו. במהלך אימוניו בארצות-הברית ובעת ההמתנה להמראה, יצר אילן רמון קשר עם הרב חיים צבי קוניקוב, שליח חב"ד ל'ספייס קואוסט' שבפלורידה. השניים הפכו לידידים קרובים ורמון הציג בפניו, בין היתר, שאלות הלכתיות שונות"
הראיון המלא 'בכתבה מלאה'.
איך בעצם התחיל הקשר ביניכם, זה בא מיוזמתו?
"האזור של ה'ספייס קואוסט' הוא המקום בו נמצא מתקן ההדמיה של נאס"א. כאן האסטרונאוטים מתאמנים אימונים אחרונים לקראת הטיסה לחלל. אילן רמון היה ביוסטון ארבע שנים בערך, שם מבוצעת הלמידה במישור התיאורטי יותר. כאן, ב'ספייס קואוסט', ההתאמנות היא במישור הפרקטי ממש.
"הוא בא לכאן הרבה פעמים. תקופה קצרה לפני הנסיעה, הוא בא לבקר את הקהילה היהודית כאן. ארגנו בעבורו מסיבה מיוחדת עם אנשי הקהילה, ומשם התהדק הקשר שלנו יותר ויותר".
מתי הייתה הפעם האחרונה בה שוחחת איתו?
"בימים האחרונים שלפני הטיסה הוא יצר איתי קשר ואף מסר לי כמה שאלות לגבי התנהגותו על-פי ההלכה בחלל, בכל מה שנוגע לזמנים. מתי עליו לקדש את השבת, מפני שבכל תשעים דקות, משך הזמן שלוקח למעבורת להשלים סיבוב שלם סביב כדור הארץ, זורח יום חדש.
הוא התכוון לשמור את השבת שם?
"אני הבנתי ממנו שהוא רוצה לשמור שבת. בעקבות שאלותיו כתבתי להרבה רבנים, גם בישראל וגם באמריקה, בכדי לדון עמם בשאלות ההלכתיות שנוגעות לאדם השוהה בחלל. לפני הנסיעה חזרתי אליו עם תשובות מפורטות. באותה הזדמנות הוא ביקש ממני שאשיג לו דולר מהרבי מליובאוויטש זי"ע, בכדי שיוכל לקחתו עמו אל החלל".
אתה זוכר את הרגע בו נודע לך על נפילתה של החללית, איפה היית אז?
"בוודאי. אני לא חושב שאוכל לשכוח את הרגע ההוא. זה היה בשבת. הייתי בבית הכנסת, קראתי את פסוקי ה'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו', הייתי באמצע להתעטף בטלית. ואז נכנס לבית הכנסת שכן גוי, שמיודד איתי, וסיפר שבחדשות מודיעים כעת על אובדן קשר עם המעבורת. עוד לא היה ברור שהמעבורת התפרקה, אבל כולם כבר הבינו שהרבה טוב לא יצמח מכל הסיפור.
"אחרי חצי שעה הוא הגיע שוב וסיפר על המסקנות שהתפרסמו בתקשורת המקומית, לפיהן החללית התפרקה יחד עם האסטרונאוטים כולם. ואילן היה ביניהם.
"כמה אנשים נפלו על הרצפה באמצע בית הכנסת. היה קשה מאוד להמשיך את התפילה כרגיל. בכל רגע נשמע מקצה אחר של האולם מישהו מפליט יבבת בכי. הקהילה כולה הכירה אותו באופן אישי".
אתה, שהכרת את אילן באופן אישי, יש לך הסבר לזיקה הכל-כך מיוחדת שהוא חש ליהדות ולצורך לייצג את העם היהודי כולו, למרות שהיה חילוני?
"אתה בודאי יודע שהרבי מליובאוויטש מיאן תמיד לקרוא ליהודים שאינם שומרים תורה ומצוות בשם 'חילוניים', 'גם הם יהודים טובים', הוא היה אומר. אנחנו מאמינים שלכל יהודי יש בתוכו את הנקודה היהודית. זה עניין העומד למעלה מן השכל. אבל לא קשה לי להאמין בזה. גם פה ב'ספייס קואוסט', במשך כל השנים שהייתי פה הצלחנו לעשות המון. כשבאתי לכאן לא היה אפילו לא יהודי אחד ששומר שבת. כיום יש כאן קהילה גדולה יחסית של יהודים שומרי תורה ומצוות. אתה נוכח עם הזמן שבכל יהודי בעצם חבויה הנקודה הזו. 'מאמינים בני מאמינים' אנחנו קרויים בחז"ל".
אבל בכל זאת, מה גרם לו לרצות לפתע להקפיד על שמירת השבת, לברר את דיני ההלכה המיוחדים הנוגעים לשהייה בחלל?
"בזמנו, זה באמת היה פלא בעיניי. איך יהודי יקר כמו אילן, שאינו שומר תורה ומצוות, כשזה נגע לנסיעתו לחלל הוא הקפיד אפילו על דברים קטנים. אני יודע בבירור שהשיגור תוכנן בתחילה להיות בתשעה באב, אך הוא ביקש מנאס"א לדחות את הנסיעה. בזמנו דיברתי עם כמה בכירים בנאס"א והם סיפרו לי כמה קשה להזיז מועד של שיגור חללית, בפרט כשמדובר על צורך בלתי-קריטי של אסטרונאוט יחיד. בכל אופן, הם הסכימו. הם הבינו כמה זה בוער בתוכו הרצון להזדהות עם האבל של העם היהודי ולא לנסוע באותו יום ודחו את הנסיעה".
שמעת מבכירים בנאס"א על ההערכה הזו לאילן?
"אחרי האסון, נוצרו קשרים טובים מאוד ביני לבין נאס"א. הם באו אליי והתפעלו מהאמת האישית שלו. הוא לא היה האסטרונאוט היהודי הראשון, אך הוא היה הראשון שביקש דווקא אוכל כשר למעבורת. והוא לא פרסם את זה. זה היה באמת חשוב לו, להרגשה האישית שלו".
ומה באמת היה המניע לכל זה?
"אני חושב שזו הייתה תחושת השליחות שלו. הוא הרגיש ואף התבטא בפני מספר פעמים על תחושת הכלל אותה הוא נושא. כאילו הוא נוסע בשם כלל העם היהודי".
עברה שנה מאז, אני מניח שעשיתם רבות להנציח את זכרו בקהילה ב'ספייס קואוסט'.
"ללא ספק. לאורך כל השנה התאספנו מספר פעמים, כל אנשי הקהילה, בכדי להנציח את זכרו. הזיכרון המהותי ביותר שאני זוכר היה בכנס שארגנה נאס"א ששה ימים אחרי שאירע האסון. אני הוזמנתי לנאום שם בפני עשרת אלפים איש. ביניהם ג'ב בוש, אחיו של הנשיא בוש, ויו"ר נאס"א. זה היה נאום שריגש את כולם".
על מה שוחחת שם?
"הזכרתי כמה משפטים מנאומו של רונאלד רייגן בהתכנסות האבל על ההרוגים שנספו בתאונת החלל הקודמת – באסון מעבורת החלל 'צ'אלנג'ר'. אבל, עיקר הנאום היה על כך שמאילן ז"ל יש לנו לימוד. לכולנו. גם לאלו שאינם יהודים. אילן, למרות היותו אדם שאינו שומר תורה ומצוות, עצר הכול, ולפני הרגע המשמעותי של הטיסה לחלל החליט לסמל את העם היהודי ואת מצוותיו. כולנו צריכים לעצור ולחשוב מדי פעם, מדוע אנחנו כאן בעולם. מה יש לנו מזה.
"האמריקנים התעודדו מאוד מהחלק של נאומי, בו דיברתי על הצורך להמשיך את פעילותה של נאס"א ולא להפסיקה בגלל האסון שאירע, כמו שהיה בשעתו אחרי אסון הצ'לאנג'ר. אז פסקה הפעילות של נאס"א למשך שנתיים. 'הרצון של האסטרונאוטים שנספו הוא דווקא להמשיך את הפעילות הזו', אמרתי בפני אלפי האנשים שם.
"הנאום עשה רושם רב, ובסופו ניגשו אליי ג'ב בוש, יחד עם נשיא נאס"א, והודו לי על דברי. נשיא נאס"א אף הוסיף שהנאום הזה ייכנס לזכרון-עד ברקורד של נאס"א.
כשאתה משחזר את הרגעים לאחור, מה הרגע אותו אתה יכול להגדיר כרגע המרגש ביותר בהקשר של אילן רמון?
"ללא ספק יום השיגור. התאספו שם בערך כ-500 יהודים לצפות בשיגור. ברגע שהמעבורת ממריאה כולם מסביב מתחילים לשיר את ההמנון האמריקני. אך היה מדהים לראות שבין אלפי האנשים שהיו שם, באופן הכי ספונטאני שיכול להיות, בסיומו של ההמנון האמריקני פרצו כל היהודים שהיו שם בשירה מרגשת: 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל'.
"זו הייתה מעט חוצפה כלפי ההמנון האמריקני, אך זה לא הגיע כאקט הפגנתי מתוכנן. זה פשוט פרץ מתוך כולם. זה חרוט בראשי כרגע המרגש ביותר בכל הנסיעה של אילן. ומה שבאמת מרגש, זו המחשבה על קידוש השם העצום שאילן היה אחראי לו בכל העולם. לא נשכח אותו לעולם".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
