מערכת COL
|
יום כ"ד טבת ה׳תשס״ד
18.01.2004
הרב לאו מוסר דרישת שלום מהרבי...
בהתוועדות לרגל כ"ד טבת שהתקיימה במוצאי-שבת בנתניה סיפר הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת 'תומכי-תמימים' בנתניה מופת מדהים ששמע מהרב ישראל מאיר לאו:
מספר הרב אורנשטיין: לפני שנתיים השתתפתי בבר המצוה של נכדו של הרב לאו הבחור יוסף סורוצקין, כאלף משתתפים משמנה וסלטה של היהדות החרדית התכנסה ובאה לחגוג אם הרב לאו ומשפחתו את שמחת הבר מצוה של נכדם שהתקיימה במלון כרמל המפואר בנתניה.
הרג ישראל מאיר לאו
הרבנים עולים על הבמה נושאים דברי תורה ומברכים את חתן הבר מצוה, כאשר הסב הרב לאו עולה לדבר בבת אחת השתרר שקט מופתי ברחבי האולם הענק, כל הקהל נושא את עיניו, הרב לאו פותח בדבריו וכיד ה' הטובה אליו סוחף את הקהל, הוא מברך את חתן הבר מצוה מטבל את דבריו במסר אקטואלי מפרשת השבוע.
לפתע נעצר הרב, ניכר אליו שהוא מתרגש מאוד, הוא מפנה את עיניו לחתן הבר מצוה, הקהל מרותק כולו מחכה במתח להמשך הדברים, וכך בקול רועד ונרגש קורא הרב לאו לנכדו ואומר: "יוסף יש לי בשבילך ד"ש חיה מהרבי מליובאויטש..."
-כאן נעצר הרב אורנשטיין ומזכיר לקהל בהתועדות שמדובר בשנת תשס"ב 8 שנים לאחר ג' תמוז...-
ממשיך הרב לאו ומספר, כשיוסף נולד היו לו בעיות רפואיות חמורות ביותר, הרופאים הטובים ביותר בארץ טיפלו בו.
בהיותו בגיל שנתיים חלה הדרדרות חמורה ביותר במצבו של התינוק, עד כדי כך שהרופאים התייאשו מחייו...
המשפחה החליטה לקחתו לארה"ב אולי שם הרופאים ימצאו איזה שהוא פיתרון למצב, אך אם המשפחה הגיעה מתוך תקווה למצוא מזור ורפואה ליוסף, הרופאים לא רק שלא חיזקו את תקוותם אלא הפוך...
הרב לאו ניצל את ההזדמנות לבקר אצל הרבי, במהלך הביקור סיפר הוא לרבי על חוות דעתם הקודרת של הרופאים אודות מצבו של התינוק, ניכר היה אל הרבי שהוא לא מתרשם מחוות דעתם של הרופאים, הרבי התעלם מדבריהם שלף דולר ואמר לרב לאו שאת הדולד הזה יתן לנכד בחגיגת הבר מצוה שלו...
הרב לאו נותר פעור פה בחושבו שאפי' על התספורת הם לא חשבו... וכך הוא לוקח את הדולר וממשיך הלאה. כאשר הגיעה אמו של התינוק (בתו של הרב לאו) נתן לה הרבי דולד נוסף באומרו את זה לתת לסופר שיכתוב ליוסף את התפילין...
והנה שולף הרב לאו לעיני כולם את הדולר ובהתרגשות אדירה ניגש לקיים את שליחותו של הרבי... להעניק לחתן הבר מצוה את הדולר....
לא ניתן לתאר במילים את התרגשות האדירה החולפת ומעבירה צמרמורת בקהל בשמעו את המופת שסיומו לאחר 11 שנה מתרחש על מול עיניו...
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
3 תגובות
1.
שגיאות מי יבין
כ"ד טבת ה׳תשס״ד
"סלתה" כותבים , ולא "סלטה" שמזכיר יותר סלט או משהו כזה. כמו כן "עם" ולא "אם" , וכן "על" (הרבי ) ולא "אל". ולא באתי אלא להעיר.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
5.
הסיפור התפרסם
כ"ד טבת ה׳תשס״ד
הסיפור התפרסם בשנת תשס"ב בכפר חב"ד - אם אינני טועה - בזמן קיום הבר מצווה.
כמו אז זה מרגש גם היום...
כמו אז זה מרגש גם היום...
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
6.
למגיב 5
כ"ז טבת ה׳תשס״ד
סרס הלשון ודרשהו: זה מרגש גם היום כמו אז, וכעת הלשון מובנת אלא שאת עומקו של ביטוי עדיין לא חשפתי , שכן לכאורה אינה דומה חויית ההתרגשות הנחויית בפעם הראשונה לזו הנחויית בפעמים הבאות. וא"ת דבא להשמיענו בנוגע לעצם עניין ההתרגשות דישנו גם היום בשמיעה נוספת או בהיזכרות בשמיעה הראשונה אף דבהחלט אינו באותה עוצמת התרגשות חוייתית כבפעם הראשונה - פשוט הוא , ומה משמיענו בכך כלל ? אתמהה!
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
