הוא סחב תפילין 11 שנים בלי לדעת למה. עד המפגש ברכבת...
הרב שמעון פרוינדליך: "11 שנים נשאתי תפילין בכל נסיעה, ואז הגיע הרגע"
הרב שמעון פרוינדליך, שליח הרבי בבייג'ינג שבסין, משתף בסיפור אישי ומרגש על מפגש בלתי צפוי במהלך נסיעת עבודה, שהחזיר אותו להחלטה שקיבל לפני 11 שנים.
לפני כ-11 שנים, לאחר כ-15 שנות נסיעות ברחבי סין לצורך ביקורי כשרות במפעלים, עלתה במוחו מחשבה: "למה אני ממשיך לקחת איתי תפילין? אני אף פעם לא פוגש אף אחד. זה רק משקל נוסף".
באותה תקופה החליט להשאיר את התפילין בבית.
באותו יום, במהלך ביקור במפעל כשעתיים מחוץ לצ'ינגדאו, פגש יהודי. רק אז הבין את משמעות ההחלטה שקיבל. הייתה לו הזדמנות לעזור ליהודי אחר להניח תפילין, אך הוא לא יכול היה לעשות זאת.
"הצטערתי על כך מאוד", הוא מספר. באותו יום קיבל על עצמו החלטה: לעולם לא לנסוע שוב בלי תפילין.
מאז במשך 11 שנים הקפיד על כך בכל נסיעה. בכל עיר, בכל מפעל ובכל ביקור ברחבי סין, נשא עמו תפילין, למרות שבפועל לא פגש יהודי נוסף שיוכל להניח עמו תפילין.
עד ליום הזה.
בלילה שלפני המפגש הגיעו הרב שמעון ורעייתו דיני לביתם מאיטליה בשעה אחת לפנות בוקר. כבר בחמש בבוקר צלצל השעון, ולאחר התפילה בביתו יצא הרב לביקור כשרות בעיר דז'ואו שבמחוז שאנדונג.
כשהתכונן לצאת, עלתה שוב המחשבה הישנה: "שמעון, תשאיר את התפילין בבית. אתה עייף. ממילא לא תפגוש אף אחד".
אבל באותו רגע נזכר בהבטחה שקיבל על עצמו לפני 11 שנים. הוא לקח את התפילין ויצא לדרך.
לאחר הביקור במפעל הגיע לתחנת הרכבת. כשהוא עבר בשערי הכניסה שמע לפתע קול קורא: "שלום".
הוא הרים את מבטו וראה שני ישראלים, מבוגר וצעיר, שהגיעו לסין במסגרת נסיעת עסקים.
לאחר חילופי דברים קצרים התברר שגם הם הגיעו למפעלים.
כל אחד המשיך בדרכו.
כאשר ירד הרב לרציף להמתין לרכבת, עלתה בו מחשבה נוספת: "כמעט השארת הבוקר את התפילין בבית. אולי בשביל זה".
הוא מצא את השניים ברכבת ושאל אותם האם הניחו תפילין באותו יום.
האיש המבוגר התרגש מאוד. הוא סיפר כי הוא מניח תפילין מדי יום בישראל, אך במהלך הנסיעה לא היו ברשותו תפילין.
לדבריו, הוא יצא מביתו בישראל בדרכו לשדה התעופה בשבת, ולא רצה לחלל את השבת בכך שייקח עמו את התפילין.
"הרגשתי רע משלוש סיבות", סיפר. "ראשית, כי לא הבאתי את התפילין שלי. שנית, כי השבוע חל תשעה באב, ואנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, ואני מפסיד מצווה שאני מקיים בכל יום. ושלישית... זו פרשת הבר מצווה שלי".
הצעיר שהיה עמו חייך ואמר: "באמת? גם זו פרשת הבר מצווה שלי".
הרב פרוינדליך הוסיף: "גם פרשת הבר מצווה של בני הבכור אהרן היא הפרשה של השבוע הזה".
השניים המשיכו לשוחח, ואז התברר כי הצעיר לא הניח תפילין כבר שנתיים. הפעם האחרונה הייתה בצרפת, בערב יום הכיפורים.
על הרכבת, בין נסיעה עסקית אחת לאחרת, שלושה יהודים הניחו תפילין יחד.
הרב פרוינדליך שיתף אותו ברעיון: "בתורה יש 613 מצוות, כנגד 613 איברים בגוף האדם. אם חס ושלום אדם חסר אצבע, האם הוא לא יכול ללכת? בוודאי שכל איבר יש לו תפקיד משלו".
"כך גם במצוות. אם אדם עדיין אינו מקיים מצווה מסוימת, אין הדבר מפחית מערכה של מצווה אחרת. כל מצווה עומדת בפני עצמה, וכל מצווה מוסיפה אור".
הצעיר התרגש, קם ממקומו וחיבק את הרב כשהוא בוכה.
לאחר שחזר למקומו, נזכר הרב בדבר נוסף. במהלך תקופת הקורונה רכש זוג תפילין נוסף, כדי שבתקופות של אי ודאות וסגרים יהיה לו זוג בבית וזוג נוסף שיוכל לקחת עמו לנסיעות.
הוא חזר אליו ואמר: "יש לי עוד זוג תפילין בבית. תיקח אותם".
הצעיר התקשה להאמין. "לא, אני לא יכול, זה לא יהיה נכון", אמר.
הרב השיב לו: "אל תדאג. אפילו שמתי עליהם איירטאג. אם הם יאבדו או יישארו בבית מלון, תמיד אוכל לאתר אותם. כשתחזור לישראל, תמסור אותם לרב שאתה סומך עליו. שלח לי את הפרטים שלו, ונמצא דרך להחזיר אותם".
לפני 11 שנים איבד הרב שמעון פרוינדליך הזדמנות משום שלא לקח עמו תפילין. במשך השנים הבאות נשא אותן איתו לכל מקום, בלי לדעת מתי יגיע הרגע.
ובבוקר שבו כמעט השאיר אותן שוב בבית, הגיעה ההזדמנות שלשמה המשיך לשאת אותן במשך כל השנים.
מאפשרים לכם לקבל
