מברכת הרבי ועד מטוס בוינה: החסיד שנרדף על ידי הסובייטים
בן־ציון חן, בעצת רעייתו ורה (דבורה־הודה), החל להתכונן לנסיעה למוסקבה, שם עמד להיפגש עם גרשון־בער ג'ייקובסון.
מאחורי אותה נסיעה הסתתר סיפור חיים מטלטל, מן הקשים שידעו חסידי חב"ד מאחורי מסך הברזל.
כאשר היה בן שתים־עשרה בלבד, נעצר אביו, ר' אברום־אהרון חן, בלנינגרד באשמת השלטונות הסובייטיים. ערב חג הפסח הכינה אמו, מינה לבית רסקין, חבילה ובה מצות ומצרכי חג עבור בעלה, שהוחזק בבית הסוהר ברחוב שפאלרנאיה בלנינגרד, לשם הועבר לצורך המשך החקירה.
מימין לשמאל: הרב גרשון בער שיף ז"ל. ר' אריה לייב חן. הרב בן ציון חן ז"ל
מינה עמדה בתור הארוך כדי למסור את החבילה לבעלה. לפתע ניגשו אליה אנשי הק.ג.ב. והובילו גם אותה לחקירה. החוקרים לא התעניינו בה כלל, אלא בדודתה, שרה ("מומה סורה"), שנמלטה מפניהם והייתה מבוקשת על-ידם.
"תני לנו מידע עליה", הם דרשו, "אנחנו ממילא נתפוס אותה, כך שאת לא עושה שום דבר רע"., ניסו לשכנע. "יש לך ילדים קטנים בבית, אם לא תשתפי פעולה נעצור אותך ולא תוכלי לחזור לילדייך. שם ישארו יתומים חיים, ללא הורים", אמרו לה החוקרים בקרירות. "אם תשתפי פעולה - אותך נשחרר."
מינה פרצה בבכי, אולם מוסקבה לא האמינה לדמעות.
"יש לי שני ילדים קטנים בבית," התחננה. "האחד בן שתים־עשרה והשני בן שנתיים וחצי. באתי ללנינגרד רק כדי למסור לבעלי מצות לחג. הוא יהודי שומר תורה ומצוות, ואם לא יקבל מצות בפסח - יישאר רעב. מי ידאג לילדים שלי?"
הרב החסיד ירחמיאל חדש ז"ל (נשוי לדבורה הודה, אחותו של החסיד הידוע הרב שמואל לוויטין) מתלמידי הישיבה בליובאוויטש ולצידו נכדו הרב אריה לייב שיף ז"ל.
תחנוניה נפלו על אוזניים ערלות. היא נלקחה במקום למעצר, הועמדה לדין ונידונה לעשר שנות מאסר.
כשבן־ציון הבין שגם אמו נעצרה, כבר אזל הכסף שהשאירה אצל השכנים כדי לכלכל אותו ואת אחיו במשך שבועיים. הוא הבין שאיש לא יבוא לעזרתם, ושאם לא יפעל בעצמו - לא יהיה מי שידאג להם.
הוא לקח עמו את אחיו הפעוט, לובה, עלה לרכבת ונסע למוסקבה, אל סבו, ר' פרץ חן.
אלא שגם שם היה צורך להתפרנס. מי יעסיק נער בן שתים־עשרה?
תמונה משנת 1946 מהפרידה של משפחת יעקובשווילי (ג'ייקובסון) לפני יציאתם לארה"ב. בשורה למטה, משמאל לימין: הרב גרשון בער שיף ז"ל, הרב אריה לייב שיף ז"ל, מרת דבורה הודה חן יבלחט"א, הרב גרשון בער ג'ייקובסון ז"ל ואחיו הרב בצלאל ג'ייקובסון ע"ה. בשורה למעלה, משמאל לימין: הרב שמואל גורביץ', הרב זלמן גורביץ' והסבא הרה"ח הרב ירחמיאל חדש ז"ל.
בן־ציון היה גבוה לגילו. הוא שמע שבתחנת הרכבת, שם פרקו קרונות משא, אין שואלים לגיל ואין דורשים מסמכים. מי שמוכן לעבוד - עובד, ובסוף היום מקבל את שכרו.
כך החל לפרנס את עצמו ואת אחיו. בהמשך עבד במחסן, בבית קברות ואף בחנות. באותם ימים התרחקו ממנו כמעט כל הקרובים והמכרים, שחששו מכל קשר עם ילד ששני הוריו נאסרו בידי השלטונות. המשמעות היא שהם סומנו כאויבי האומה הסובייטית. מי יסתכן בקשר עמם?
אפילו לבר המצווה שלו בן-ציון הגיע לבדו לבית הכנסת. הוא ניגש אל הגבאי וביקש בעצמו עלייה לתורה.
במרכז התמונה: הרה"ח ר' ירחמיאל חדש ז"ל (שכונה בפי החסידים בסמרקנד: דה אלטר), לצידו בצד ימין, חתנו הרב יוסף שיף ז"ל ובצד שמאל חתנו הרב מענדל גורליק ז"ל. בנוסף, בצד הימני של התמונה למטה, מימין לשמאל רואים את ר' שמואל גורביץ ואת הרב שלום בער גורליק ז"ל ממקימי ארגון חמ"ה בארץ הקודש. בשורה למעלה משמאל לימין: הרב בצלאל גורביץ, הרב בצלאל חדש (באמצע עם המשקפיים). ועומדים בצד ימין למעלה: הרב גרשון בער שיף ז"ל, המייסד והמנהל המיתולוגי של ישיבת הבוכרים בכפר חב"ד ואחיו הרב אריה לייב שיף ז"ל מנהל בית ספר אורט ירושלים. בשורה התחתונה למטה יושבים מימין לשמאל: הרב אליעזר (לוזיק) חיים גורליק ז"ל שליח חב"ד במלבורן, אוסטרליה, באמצע הרב בצלאל שיף יבלחט"א מנהל אגודת שמי"ר והאדריכל הנודע הרב מרדכי (מוטיק) מנשה גורליק (תיכנן בית היתר את בית רבינו 770 בכפר חב"ד).
לימים שלח את אחיו לובה לסמרקנד, שם הסתתר דודו, ר' בערקה חן.
אני זוכר היטב כיצד הופיע לפתע בחיידר שלנו בסמרקנד ילד יפה תואר בשם לובה. התיידדנו במהרה, ומי היה מאמין שאחרי שנים רבות יהפוך אחיו הגדול, בן־ציון, לבעלה של אחותי, דבורה־הודה.
ביום שבו יצא בן־ציון לנסיעתו למוסקבה לפגישה עם קרוב משפחתנו גרשון־בער ג'ייקובסון מארה"ב, המתין לו מחוץ לבית ר' אבנר לבייב.
"אני יודע לאן אתה נוסע ואת מי אתה עומד לפגוש," אמר לבן ציון. "המצב שלי קשה מאוד. אני נתון לחקירות, ועליי לקבל החלטות מסוכנות. אני זקוק בדחיפות לברכתו של הרבי. בבקשה מסור לקרובך שיעביר את הדברים אל הרבי בהקדם האפשרי". "בבקשה זכור את שמי - אבנר בן זבולון הלוי".
בן־ציון הבטיח לעשות זאת.
בהגיעו למוסקבה נפגש עם גרשון־בער ג'ייקובסון בלובי בית המלון. בני משפחתו של בן־ציון היו מוכרים היטב לגרשון־בער, שכן אחיותיה של אמו ואחיו של אביו התגוררו בקראון הייטס שבניו יורק.
כשיצאו מן המלון סיפר בן־ציון לגרשון־בער על בקשתו הדחופה של אבנר לבייב.
באותו ערב נפגש גרשון־בער גם עם ר' בורקע (בורי'ה) שיף ושאל אותו על אבנר לבייב.
בורי'ה השיב כי כבר סיפר לא אחת לגרשון-בער על פעילות ארגון חמ"ה ועל הישיבה המחתרתית בסמרקנד, שבה למדו מאות בחורים.
יושבים משמאל לימין: הרב גרשון ג'ייקובסון ז"ל, הרב שלום ג'ייקובסון ז"ל, הרב בצלאל ג'ייקובסון ז"ל, הרב מרדכי מנשה (מוטיק) גורליק יבלחט"א. עומדים משמאל לימין: הרב ליפא קליין ז"ל, הרב שלום בער גורליק ז"ל, הרב גרשון דוב בער שיף ז"ל, הרב אריה לייב שיף ז"ל, הרב אלחנן בצלאל שיף יבלחט"א, הרב שפרינגר מכפ"ח.
"אבנר לבייב," סיפר לגרשון-בער, "הוא מן התומכים החשובים של הישיבה. גם אחיו, שהיה רופא שיניים במקצועו, עזב את עבודתו כדי ללמד תורה את הנערים. אפילו בנו לומד בישיבה."
כאשר הגיע גרשון־בער לווינה ודיווח לרבי מליובאוויטש על מצבו הקשה של ר' אבנר לבייב, השיב הרבי במסר קצר אך מעודד:
"מסרו לו שאני מברך אותו שהכול יהיה 'גלייך, גרין און גוט' - "ישר, קל וטוב."
ר' ברל וילנקין סיפר:
"ב־31 באוגוסט 1971 טסתי ממוסקבה לווינה באותו מטוס יחד עם ר' אבנר לבייב ובנותיו. במשך כל הטיסה ר' אבנר התקשה לשבת במקומו מרוב התרגשות. שוב ושוב מחא כפיים וחזר ואמר בקול בהתרגשות: 'נס! נס! נס!'"
ברל הוסיף וסיפר על מעשה נוסף המלמד על דמותו של ר' אבנר.
כאשר עברה משפחת וילנקין מסמרקנד לטשקנט, ביקש אביו, ר' שלום אליהו וילנקין, הלוואה בסך שלושת אלפים רובל לצורך רכישת בית.
ר' אבנר העניק לו את הסכום כולו, אולם התנה זאת בתנאי אחד: שבכל יום יקבע עת ללימוד תורה עם בנו.
ואכן, במשך תקופה ארוכה, מדי יום ביומו, היה ר' שלום אליהו יוצא בהפסקת עבודתו אל בית משפחת לבייב, כדי ללמוד תורה עם בנו של ר' אבנר.
שנים לאחר מכן הבאתי אל חנותו של ר' אבנר לבייב, ששכנה במרכז המסחרי "בית רומנו" ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, את ר' שלום אליהו וילנקין. במקום נכח גם ר' יונה לבנהרץ.
ר' אבנר קיבל את פני האורחים בשמחה רבה. הוא הוציא בקבוק עראק, מזג כוסיות, וכולנו אמרנו יחד "לחיים".
הייתה זו סגירת מעגל מרגשת בין אנשים שחלקו יחד שנים של מסירות נפש בברית־המועצות.
ראוי להזכיר כי אביו של ר' שלום אליהו, ר' שניאור זלמן וילנקין, היה ממלמדיו של הרבי מליובאוויטש בילדותו. הרבי רחש לו כבוד יוצא דופן: בכל פעם שנכנס אל חדרו, היה קם מלוא קומתו לכבודו - מחווה נדירה ביותר. הרבי לא ישב בנוכחותו. כאשר נפטר ר' שניאור זלמן, ליווה אותו הרבי בעצמו לאורך כל הדרך עד לבית העלמין, דבר שהיה חריג ביותר והמחיש את עומק ההערכה והכרת הטוב שרחש לו.
נראה שבנו, ר' שלום אליהו וילנקין, המשיך את מסורת החינוך ולימים היה כאמור למלמדו הראשון של לב לבייב.
מאפשרים לכם לקבל
