הנאום שריגש עד דמעות את השלוחים ● צפו בוידאו
עין לא נשארה יבשה, כשהרב פנחס וישצקי שליח חב"ד בדונייצק, תיאר בכינוס השלוחים את פרידתו מספרי התורה בבית הכנסת בדונייצק, לאחר נאלץ לגלות ממקום שליחותו, במלחמת האזרחים שהשתוללה באוקראינה.
להלן תרגום חופשי של תמצית דבריו:
"יש מצבים בחיי השליחות, שבהם הכל מצליח ב"ה, ומרגישים טוב, אפילו בגשמיות. במשך ה-20 שנה האחרונות בהיותנו בשליחות, הקהילה גדלה והתפתחה ב"ה, המוסדות בפריחה, שלוחים נוספים הגיעו, והרגשנו בכל רגע ורגע שההצלחה היא לא משלנו, אלא של המשלח, הרבי.
אולם, יש מצבים גם אחרים, מצבים קשים. התחילה מלחמה קשה וחזקה באוקראינה, וכתוצאה נהיה שינוי במצב, המצב התהפך מן הקצה אל הקצה. משפחות השלוחים, ומאות משפחות יהודיות, נאלצו להשאיר הכל מאחוריהם, ולעזוב. מוסדות יהודיים, בתים מלאים, עבודה, הכל. יש שלא הספיקו לקחת אפילו בגדים לחורף הקרב. שואלים אותנו: "כיצד אתם יכולים להכיל דבר כזה קשה?" אומר לכם באחריות: זו לא רק עניין של אמונה שהרבי איתנו. את זה הרגשנו ממש על כל צעד ושעל. "
"רגע קשה מאוד, לשליח שנמצא במקומו כבר 20 שנה, לעזוב הכל וללכת. כשהמלחמה החלה להתנהל ברחובות במלא עוזה, משפחות השלוחים שלחו משם את הילדים הקטנים. לאחר מכן המצב החמיר וגם השלוחים עצמם עזבו בלב כבד. כשמהצב נהיה ממש מבהיל, "ידידים מבינים" אמרו לי שחייביים לעזוב, זה ממש סכנת נפשות. התישבתי וכתבתי מכתב לרבי. התיישבתי, ופרץ דמעות הרטיב את המכתב. "האם להשאר, או לעזוב?" ביקשתי מהרבי סימן והארה, שאני לא עושה טעות וזאת הדרך הנכונה. "
"לפני שעזבתי את העיר, נכנסתי לבית הכנסת הגדול בדונייצק. הבטתי סביב, רק יהודי אחד ישב בפינת בית הכנסת. פתחתי בדחילו את ארון הקודש, והבטתי על שבעת ספרי התורה. כל ספר – חיים משלו. והנה אני נזכר בספר התורה הזה, עם הריקמה הזו. איך היתה הכנסת הספר תורה מרגשת, והמשפחה שתרמה אותו לזכות יקיריה. אמרתי: "מי יודע מתי אראה אתכם שוב? אני מבקש מכם מחילה, אינני יודע מתי אזכה להשתמש בכם שוב", ופרצתי בבכי. "
"לפתע, בעוד דמעותיי זולגות על מעילי ספרי התורה, לפתע החל לדפוק בראשי ניגון: "טיירע ברידער". ואני מוצא עצמי שר ובוכה, שר ובוכה. באותו רגע, הרגשתי שהרבי שלח לי "הארה". באותו רגע הרגשתי שהרבי נמצא ממש איתי. הבנתי שהחלטתי היתה נכונה, וכך אפעל."
"שהקב"ה ישלח רק מצבים טובים. אני "בעל נסיון" בזה, ופשוט שהרבי נמצא איתנו. בכינוס הנעלה ובזמן הנעלה אני מברך את משפחות השלוחים, שהירידה תהיה לצורך עלייה, ויראו כולם שה' חשבה לטובה. "
"ברצוני לציין מי שעמד לימיננו בזמנים הקשים הללו, חברי הטובים השלוחים הרב דוד מודנשיין והרב שלומי פלס, שדואגים לחבריהם השלוחים, וחושבים "מה הם יכולים לעזור. דוד ושלומי, יישר כוח!!!"
"ברצוני להודות לרב השליח בנצי ליפסקר, שעוזר להרבה שלוחים בכלל וגם לנו בפרט.
תודה מהלב לשכני לשליחות ב"עיר הסמוכה לספר" הרב שמואל קמינצקי, בדנייפרופטרובסק, שעזר ביד רחבה ובנפש חפיצה למשפחות היהודיות שנמלטו מאיזורי הקרבות".
ודבר אחרון:
ידוע שישנם שלשה סוגים בתומכים בשעת קושי:
1. זה שצריך לטלפן ולבקש ממנו ואז הוא תומך.
2. זה שמתקשר ואומר, אם תצטרך, אל נא תהסס לפנות אלי.
3. הדרגה הכי גבוהה היא של זה שמטלפן כדי להודיע, ״שלחתי צ׳ק״!
כזה הוא הרב משה קוטלרסקי, שפנה וחיבר את הנדיב ג׳ורג רוהר לעניים ושלח לנו תמיכה ביד רחבה ונפש חפצה. תודה הרב קוטלרסקי, ותודה מיוחדת לידידנו היקר, שותף ותומך של השלוחים בכלל, ר׳ יקותיאל יהודה רוהר.
לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן (להורדה)
מאפשרים לכם לקבל
